אני שונא אותו. יש שיאמרו כי "שונא" היא מילה חריפה, כזו שיש לשמור למצבי קיצון. אינך שונא את שכנך, אתה שונא את הנאצים. שנאה היא מילה שאמורה לחרוג ממילון המונחים היומיומי שלנו. אני מבין זאת היטב ובכל זאת, אני מרשה לעצמי לעשות שימוש במילה זו, בבואי לתאר את היחס שלי כלפי הקו האדום אשר מסמן שגיאות כתיב במעבד התמלילים שלי. אני אכן שונא אותו. שנים שהקו הזה רודף אותי ואת כתיבתי.
בעיניי, הקו האדום הוא כמו סופר-אגו אימתני או מצפון מילולי שמונע ממני לדהור במורד הדף לבן. מי שלא מפספס אף מעידה, קטנה ככל שתהיה. מי שצובע בגוונים בוהקים את השגיאות שלי, הטעויות שלי. ולאור הייקיות שלי איני מסוגל להתעלם ממנו. איני יכול להשלים את הפסקה, המשפט ואפילו המילה, בעודי יודע כי הקו האדום יושב לו שם תחת אחת המילים. וזהו אינו קו כחול או ירוק או צהוב, קו שמלווה אותך לאורך המסע. זהו קו אדום, קו נוקשה כמו של מורה או תמרור עצור. עצור בטרם תעבור למשפט הבא.
ייתכן שאני חש רגש כה עז כלפי אותו קו משום שאני חי דרך מעבד התמלילים. הוא שמאפשר לי לפרוץ את מגבלות הזמן והמקום והמחשבה. מישהו אמר פעם שכנפיים לא פחות חשובות משורשים. אז הדף הלבן של מעבד התמלילים הוא שנותן לי כנפיים, ולא המשקה "רד בול". רגע לפני שאני ממריא על כנפי ההשראה, הקו האדום תופס בקרסולי ומוריד אותי שוב מטה, למציאות. הדף הלבן הוא כמו הקנבס שלי. תארו לעצמכם שמתחת לציור היה מופיע לו קו אדום שמסמן לצייר את המקום בו סטה מכללי האסתטיקה של הציור. האם ליאונרדו היה יכול להשלים את יצירתו אם מתחת לחיוך של המונה ליזה היה מופיע לפתע קו אדום? איך היה מגיב מונק אילו הקנבס היה מתייחס לצעקה כאל שגיאה?
אלא שלא פעם הקו האדום כוזב, שכן חלק מן המילים אותן הוא מסמן קיימות, אלא שהוא אינו מכיר בהן. הקו האדום הוא צר אופקים, שריד של העבר שלא התעדכן מאז שנת 2007. אירועי הווה פסחו עליו והותירו אותו לא רלוונטי. והרי שיש בכך בעיה של ממש, שכן מעבד התמלילים הוא הפלטפורמה לשיח האנושי, הוא הכלי שמאפשר את השיח הגלובאלי של ימינו אנו.
לעיתים אני מדמיין את מעבד התמלילים כקפסולת זמן. אם מחר ניעלם, מעבד התמלילים יהיה התיעוד היחיד לעולם אותו יצרנו. המילון של Word כתיעוד של סך הידע האנושי. הציורים בפירמידות של המצרים הם מערכת סמלים המאפשרת לנו ללמוד אודות תרבות שהיתה ואיננה עוד. מה שלא נמצא באותה מערכת סמלים, כאילו מעולם לא התרחש. אוצר המילים של מעבד התמלילים הוא מערכת הסמלים של התרבות בת זמננו. לכן מעניין לבחון מהן המילים שקיימות במעבד התמלילים, ויותר מכך – מהן המילים שנעדרות ממנו.
ב-Word 2007 נמצא את המילים מלחמה וג'יהאד. כך גם את המילים פלשתינאים, פלסטין, איראן, הדרה, הכלה, ליבה, נתניהו, השמדה, אטום, שנאה, יוהרה וכיפת ברזל. סמלי החושך קיימים בשפע. ישנו תיעוד מדוקדק של העידן אותו יצרו בוש, בן לאדן והתאומים של ניו יורק. אישים אלה ומעלליהם נכנסו לאוצר המילים שלנו.
גם המילה "תקווה" מופיעה במילון המונחים של מעבד התמלילים, אך לא הסממנים העדכניים שלה. כך, מהפכת כיכר ת'חריר מעולם לא התרחשה. המראות של המצרים עומדים אל מול טנקים, בעודם מבקשים את החופש בתמורה לחייהם, לא מתועדים בקורותיו של האדם. האביב הערבי טרם נהפך לחלק מן השיח הגלובלי, הוא עוד לא עובדה קיימת, אלא רק אפיזודה חולפת.
אולי בכלל קפסולת הזמן שלנו נתקעה בעידן של בוש. אובמה והתקווה לשינוי אותה ייצג, לא כלולות במעבד התמלילים שלנו. הרגע בו עלה לבמה בליל הבחירות בשיקאגו, רגע של ניצחון הנאורות על החשכה, לא נצרר בצרור החיים. הנשיא עדין מזוהה כשגיאה, כמשהו שזוכה לקו אדום.
זהו גם גורלה של פייסבוק.
הרשת החברתית הזו נהייתה לחלק אינטגרלי מן החיים שלנו. היא משפיעה על האופן בו אנו מתקשרים זה עם זה ומבטאים את עצמנו. מילים כגון "לייק" ו-"שייר" נוכחות בשפתנו, בין אם כשמות עצם שמות תואר או פעלים. פייסבוק גם מעצבת את העולם בו אנו חיים. ההפגנה של חצי מילון איש הייתה "לייק" המוני לרעיון של מחאה חברתית. כיכר הת'חריר הייתה "שייר" המוני לרעיון של חופש ודמוקרטיה. לכן אם ביטלת את פייסבוק ביטלת את הכלי העוצמתי ביותר לחופש הביטוי.
המפחיד יותר מכל אלה, הוא שגם אני כבלוגר לא קיים ע"פ Word. הבלוגוספירה כולה כאילו נמחקה במחי יד, שכן גם היא נבצעת בקו האדום הנוקשה. הבלוגר חי בבלוגוספריה, הוא ניזון ממנה ומזין אותה. זהו ביתו של הכותב המודרני. אלא שהספרייה שמאגדת את הבלוגרים כולם טרם הוכרה כמוסד בעל שם, כהיכל שיש לו זכות קיום. בקפסולת הזמן שלנו עבודתי כאילו מעולם לא נבראה.
לפי הנאמר מעלה, האנשים אשר יוצרים את מילון המונחים של Microsoft Word הם מן האנשים החזקים בעולם. הם אלה אשר מציירים את הסמלים על המערות שבמצרים העתיקה. הם אלה שגם קובעים את גבולות השיח המילולי. אך העולם שלנו עשיר הרבה יותר מזה המשתקף במעבד התמלילים. הוא צבעוני וססגוני יותר מאוצר המילים המוגבל של אנשי Microsoft. לצד החשכה, קיימת גם הנאורות. לצד הבורות, קיימת גם התקווה. לצד אוזלת היד, קיימת גם העשייה. מערכת הסמלים של מעבד התמלילים שוללת מן האדם את הקרדיט על האופן בו השפיע על עולמו בשנים האחרונות. על הצעדים אותם פסע אל עבר הקידמה.
לכן, אני עושה שימוש בכלי ייחודי של מעבד התמלילים, אופציית ה-"הוסף למילון". מצד אחד זהו מנגנון הגנה. מה שמאפשר לי לברוח מהסופר-אגו המילולי של הקו האדום ולבלות את ימיי באופוריה של ההכחשה. אינני שוגה עוד לעולם. אך יותר מכך, ההוספה למילון מאפשרת לי לעדכן את עולמי, לתרום לשיח של החברה בה אני חי. וגם אם השינוי מתחולל רק במעבד התמלילים שלי, הרי שזהו שינוי של ממש, שכן כפי שציינתי, אני חי דרך מעבד התמלילים.
תחשבו על זה, אולי הגיעה העת שגם אתם תעדכנו את מילון המונחים שבמעבד התמלילים שלכם.
tילן מנור
באנגלית אני כאן- http://thetelavivpost.com/
